ברוך הבא לעולם הפוליטיקה הישראלית – גדי איזנקוט.
גילוי נאות – גדי היה המפקד שלי בפיקוד הצפון בשנים 2011-2006. השתתפתי בדיוני המטה וזכיתי להערכה כאיש מילואים ותיק. הדיונים היו יסודיים ומעמיקים.
כרמטכ"ל, פרסם את מסמך אסטרטגיית צה"ל (2015) שבו ניסה לגבש אסטרטגיית ביטחון לאומי, דבר חריג לגבי איש צבא ודבר שלא נעשה על-ידי מי מקודמיו. לאחר פרישתו, כחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, פרסם, יחד עם גבי סיבוני, מסמך שניסה לגבש תפיסת ביטחון לאומי. שוב – חריג בתחום אנשי הביטחון הפורשים.
דרוש היה אומץ רב כדי לומר, בסמוך לאחר פרישתו מצה"ל כי למדינת ישראל אין תפיסת ביטחון לאומי כמו למרבית המדינות המתוקנות.
עכשיו – במצב של כאוס פוליטי ואיום ממשי על יסודות המשטר ובראשן מערכת המשפט – גדי מזנק אל המים הצוננים, שלא לומר קפואים של הפוליטיקה הישראלית, אשר התכונה הבולטת שבה – שהיא אוכלת יושביה (ראו מה קרה לאדלשטיין והנגבי בליכוד לבר-לב ושי בעבודה). גם קודמו של איזנקוט כרמטכ"ל, בני גנץ, אכל מרורים בצעדיו הראשנים בפוליטיקה אבל נראה שלמד מהר את כללי המשחק – האיחוד עם סער ומעטה הסודיות שאפף עד לרגע האחרון, את הצטרפות איזנקוט, מעידים על כך.
לגדי מחכה עבודה קשה. הוא גרס שעל ישראל לפתח תפיסת ביטחון לאומי (שאינה רק אסטרטגיה צבאית) וכי יש להנהיג את המדינה ולנהוג בה על-פי עקרונות מגילת העצמאות. אלו שני אתגרים שיקשה עליו להצליח בהם. אשכנזי, מותיקי גולני כמוהו כשל במעלה הדרך ונטש.